תסריט לסרט עלילתי

How to write a script for a movie

איך כותבים תסריט לסרט עלילתי

 

How to do it right

בואו נלמד מה הם השלבים לכתיבת תסריט לסרט עלילתי

 

כמובן שתסריטאות הוא נושא גדול ורכב, ספרים רבים נכתבו עליו ויש אנשים שלומדים אותו במשך שנים, ובכל זאת רציתי לפתוח כאן את הנושא ולתת לכם כמה כלים בסיסיים שתוכלו לבחון האם זה מעניין אתכם, אולי יש לכם רעיון "גאוני" לסרט שחבל שיישאר סגור אצלכם בראש או באיזו מגירה נידחת, תנו לו לצאת לאוויר העולם ! מי יודע אולי הוא יתגלגל ויגיע יום אחד למסך הגדול.

כל סרט שנרצה ליצור, מתחיל מרעיון סיפורי המהווה את הגרעין שסביבו נבנה את התסריט. כתבו את הרעיון בכמה שורות מבלי להיכנס לפירוט רחב מדי. לשלב הזה קוראים "פרמיס"  או "פיץ" ויש כאלה שיגבילו אותו ל-25 מילים בלבד.

בשלב הבא תוכלו לכתוב "סינופסיס" שהוא תקציר סיפור העלילה באורך עמוד אחד או שניים ,רצוי לא יותר מזה. הסינופסיס יהיה מסמך ההגשה הראשון שתתבקשו לתת. השלב הבא הוא כתיבת ה"טריטמנט" שהוא הרחבה של הסינופסיס לאורך של בין 20 ל-30 עמודים (יש דרישות שונות לגבי אורך הטריטמנט לקרנות וגופי שידור). כאן כבר אפשר לספר את כל הסיפור אבל עדיין בלי הדיאלוגים. במקביל יש לכתוב את דף אפיון הדמויות.

סווגו את הדמויות לפי דמויות ראשיות, דמויות משניות וניצבים. התמקדו תחילה בדמויות הראשיות, כתבו לכל דמות מאפיינים חיצוניים (הנראים לעיין) גיל, מראה חיצוני, סגנון לבוש, סגנון דיבור וכו. כתבו לדמויות מאפיינים פנימיים: מוצא, איפה נולד, איפה גדל, מעמד סוציו-אקונומי, מקצוע, כישרונות, אירועים משמעותיים בחייו, מה מניע אותו, תכונות אופי וכו. יתכן ותרגישו פתאום שכל דמות מקבלת חיים משלה ומתוך תכונות האישיות שיצקתם לתוכה, היא מושכת אתכם לכיוונים שונים. לכו עם זה, תנו לדמות להוביל אתכם למקומות חדשים. ככל שתתנו לדמויות שלכם יותר "נפח", יותר רבדים, יותר היסטוריה, יותר צידוקים למה שמניע אותן, כך הן יהיו פחות שטחיות, פחות פלקטיות, יותר אמינות, אפילו אם בסופו של דבר בסרט, ניראה רק את קצה הקרחון שלהן. אז איך בונים אמינות בסרט ? חשוב לי להדגיש שאמינות בסרט חשובה לא רק בסרטים ריאליסטים, גם בסרטי פנטזיה או סרטים עם מציאות דמיונית לחלוטין, כי לכל סרט יש את ההיגיון הפנימי שלו והאמינות מחויבת רק לאותו הגיון.

השלב הבא הוא כתיבת התסריט המלא עם כל הדיאלוגים. יש תסריטאים שהופכים את הסדר, תחילה הם כותבים את התסריט או הטריטמנט ורק אחר כך כותבים לו תקציר / סינופסיס.

את כתיבת התסריט כדאי להתחיל בכותרת עם שם הסרט, בדרך כלל שם זמני, כי פעמים רבות השם הסופי של הסרט נולד במהלך פיתוח התסריט. מתחת לשם המסומן ככותרת בפונט גדול יותר, כדאי לכתוב את שם היוצר ולהוסיף את המשפט "כל הזכויות שמורות למחבר"  וגם תאריך. המחמירים בנושא יצלמו תמונה של התסריט עם כותרת עיתון (עם התאריך של אותו יום), להבטיח שמישהו לא יגנוב להם את הרעיון.

את התסריט יש לחלק לסצנות (מעין פרקים) המאופיינות ב"אחדות זמן ומקום" כלומר: כל מעבר זמן או מקום בעלילה יש לפתוח סצנה חדשה. מקובל לפתוח כל סצנה בנוסח הבא (לדוגמה):

סצנה-1 פנים יום בחצר בית הספר.

כלומר: מספר הסצנה, האם זה פנים (מקום סגור) או חוץ, האם זה יום או לילה + מיקום.

בדף התסריט יש להבדיל באופן ברור בין "תיאור" כלומר: מה ניראה על המסך, ל"דיאלוג" כלומר: לטקסט שידובר על ידי השחקנים בסרט. ההבדלה בין תיאור לדיאלוג נעשית על ידי כתיבת התיאורים בצד הדף (בעברית מימין כמובן) ואת הדיאלוגים במרכז הדף, לדוגמה: 

 

 

סצנה-2 חוץ לילה רחוב במרכז העיירה

רחוב ריק, קולות של לילה, ניידת משטרה מגיע ונוסעת לאט. הניידת נעצרת ליד חנות תכשיטים.

ג'וני קצין המשטרה יוצא מהניידת ומבחין באיש הולך עם תרמיל גדול.

גוני

הי אצור, מה יש לך בתיק ?

 

האיש נעצר, מסתובב באיטיות לכיוונו של ג'וני.

איש

שום דבר מיוחד. אוהל שק שינה

בגדים, הדברים הרגילים אתה יודע

 

ג'וני

פתח את התיק בבקשה

האיש מוריד את התרמיל מגבו ומתחיל להוציא ממנו דברים.

 

יש לכתוב את התסריט בפונט ברור ובגודל שבין 12 ל- 14 עם רווחים במקומות הנכונים, מה שיקל על השחקנים בקריית הטקסטים וגם יאפשר לכמת את התסריט (מלשון כמות) כלומר להעריך מה יהיה אורכו של הסרט, מכיוון שאם כותבים את התסריט נכון, לפי הכללים שכתבתי, כל עמוד תסריט יהיה בערך דקה מהסרט.

גם אם אנחנו מאוד בקיאים בשפת הקולנוע ובצילום, אין להכניס לתסריט מילים מקצועיות המתארות זוויות צילום, תנועות מצלמה, פירוט של אביזרי תאורה וכו. זכרו התסריט אינו מיועד לצוות הצילום בלבד, הוא יגיע להרבה מאוד אנשים שלא אמורים להבין בדברים הללו, לכן מומלץ תמיד לתאר במילים פשוטות מה יראו על המסך. להבדיל מכתיבת טקסט ספרותי בו ניתן לתאר רגשות, מחשבות וכו, בכתיבת תסריט אין אפשרות כזו ויש לכתוב רק תיאורים ודיאלוגים. 

כל זה היה ההסבר הטכני – איך כותבים תסריט.

עכשיו ננסה להסביר איך כותבים תסריט מבחינת התוכן ובניית העלילה.

כמובן שבבסיסו של כל תסריט צריך להיות סיפור טוב, תנאי הכרחי אבל בלתי מספיק, כי גם אם הסיפור הוא טוב, מרגש, ואפילו מבריק, לא פחות חשובה הדרך איך מספרים אותו.

רצוי להתחיל כל סרט ב"אקספוזיציה", שהיא הקטע הפותח את הסרט ומאפשר לצופה איזושהי אוריינטציה (התמצאות) שמבהירה לצופה את הפרטים הראשונים שהוא צריך לדעת על הסרט: על איזו תקופה מדובר, באיזה אזור בעולם, על איזה ז'אנר מדובר, האם אנחנו בסרט ראליסטי או פנטסטי, וכו… למרות חשיפת הפרטים שהזכרתי, חשוב מאוד גם לחשוב מה אנחנו לא רוצים עדיין לחשוף. יש חשיבות מאוד גדולה לתזמון של חשיפת המידע בבניית המתח בעלילה.  אל תמהרו לעשות לצופה את החיים קלים בכך שתראו לו מהר את התמונה המלאה, ההפך, שחררו כל פעם עוד פרט, עוד תובנה, תנו לו לנסות לפענח ולהרכיב את הפאזל בעצמו.

הגרעין או הלב של התסריט הוא הקונפליקט המרכזי. יכולים להיות קונפליקטים נוספים ולעלילות משנה, שמתחברות בסוף לסיפור הגדול, אבל הקונפליקט הוא הלב הפועם או המניע המרכזי בסיפור.

איך בונים אמינות של העלילה? צריך לדאוג שהדמויות פועלות בצורה או בדרך שהן פועלות, כי אין להם ברירה אחרת.

בואו ננסה עכשיו לבנות את העלילה לפי המתכון הקלאסי. את מבנה העלילה הקלאסי הגו סופרים ומחזאים שנים רבות לפני המצאת הקולנוע, לכן חלק מהמילים מקורן מיוון העתיקה או ממילים לטיניות, אבל אל תיבהלו ממילים אלו, מבטיח שאחרי כל אחת כזאת יגיע הסבר מניח את הדעת. 

  

 רכיבים למבנה סיפור (תסריט) דרמתי  (אין מחוייבות לסדר הופעת הרכיבים בסרט)

 

 

1.    מצוקה 

 

המצוקה יכולה להתחיל מיד עם תחילת הסרט בצורת איום שמתקרב, אם זה איום אוניברסלי כמו אסון טבע, מלחמה, פלישת חייזרים וכו או איום פרסונלי על הגיבורים של הסרט: איום אנושי (של איש או ארגון בעל כוח), איום בריאותי – מחלה פיזית או נפשית, איום כלכלי, הישרדותי וכו.

המצוקה יכולה להגיע לאחר מצב חיובי או אפילו אידילי. לדוגמה: התאהבות, נישואין ואז זוגיות שהופכת להיות אלימה ומאיימת או מישהו עשיר ומצליח שהולך ומאבד את כל רכושו.

 

2.    אירוע מחולל

האירוע המחולל בסרט רצוי שיקרה ב-10 דקות הראשות בסרט. בדרך כלל זוהי נקודת המפנה הראשונה בסרט, שבה מתבצעת התרחשות מרכזית ומטלטלת שגורמת לדמויות לצאת מאורך החיים היומיומי שלהם ולפעול בהתאם למצב החדש. בסרט מתח בלשי האירוע המחולל יהיה בוודאי רצח, חטיפה או פשע חמור כלשהו. בסרט אסונות הוא יכול להיות נפילת מטוס, טביעת אנייה, אסון טבע וכו.

 

3.    פרוטגוניסט 

פרוטגוניסט בא מהמילה "פרו" – בעד והכוונה לגיבור או לגיבורים, איתם יזדהה הצופה.

 

4.    מניע

חשוב מאוד בשלב בניית הדמויות בסיפור לחשוב טוב מה מניע את הדמויות שלנו, בדרך כלל יש מניעים גלויים ויש מניעים נסתרים שמתגלים בשלבים מאוחרים יותר של העלילה.

 

5.    תכנית פעולה

להבדיל מהמניעים של הדמויות שכמו שאמרנו הם נסתרים לפעמים מהצופה, דרך הפעולה שלו היא נראית לעיין,   אם כי היא לא תמיד מובנת ופעמים רבות כוונותיה האמיתיות מתגלות רק בסוף הסרט.

 

6.    אנטגוניסט

אנטגוניסט היא הדמות הרעה בסיפור שלנו  (the bad guy) יריב או יריבים המהווים מכשול:

א.    מכשולים חיצוניים:    בעלי חיים, חייזרים וכו..

         מכשולים גיאוגרפים, אסונות טבע וכו..

         מכשולים פיזיים, מחלה, נחות וכו..

ב.  מכשולים פנימיים :   נפשיים, מוסריים, רגשיים וכו… 

 7.     קונפליקט

כמו שציינתי קודם לכן הקונפליקט הוא הלב או המנוע של העלילה.

קונפליקט הוא סכסוך, עימות, מאבק, יריבות, התנגשות בין שני צדדים. בדרך כלל הקונפליקט המרכזי יהיה בין גיבור הסרט (הדמות המרכזית איתה הצופה מזדהה) לבין דמות אחרת בדרך כלל שונה או מנוגדת, לשם ההמחשה, במותחן יהיה הקונפליקט בין הבלש החוקר לבין רוצח סדרתי, בקומדיה רומנטית יכול להיות הקונפליקט בין שתי נשים שרבות על אותו גבר וכו..

כמובן שהקונפליקט לא חייב להיות בין שני אנשים, בסרט הישרדות לדוגמה יכול להיות הקונפליקט בין האדם לטבע או בין האדם לחיית טרף שמאיימת על חייו וכו…

הקונפליקט המרכזי שדיברנו עליו הוא חיצוני וניראה לעיין, אך חשוב מאוד ליצור בתוך העלילה גם קונפליקטים פנימיים. הקונפליקט הפנימי הוא אותה התלבטות של הגיבור באיזו דרך לבחור, לכן רצוי להרבות בדילמות בהן מתחבט הגיבור, מה שיוסיף לסרט מתח ועניין.

 

8.    סיבוכים

כמובן שאם גיבור הסרט היה מצליח כבר בהתחלה להתגבר על כל המכשולים, עלילת הסרט תהיה דלה ואולי משעממת, לכן כדאי להוסיף נקודות מפנה בעלילה שמסבכות את המצב ומאתגרות את גיבורי הסרט.

 

9.    משבר

רצוי שהסיבוכים והאתגרים יביאו את הגיבור שלנו לידי משבר.

 

10. עלילות משנה

אם מלבד הסיפור המרכזי, יהיו גם עלילות משנה נוספות שיתחברו בסוף, זהו דבר שיכול להוסיף עוד רבדים ועניין לסרט.

 

11. שיא

שיאו של הסרט מגיע לקראת סופו כשמצבו של הגיבור החמיר בצורה כזו שנראה כאילו אין לו מוצא.

 

12. קטרזיס (התרה)

ההתרה מגיעה כמובן בסופו של השיא, לאחר שהצופה בסרט עצר את נשימתו מרוב מתח.

ההתרה אינה חייבת להסתיים ב"הפי-אנד" (בירי של הגיבור בנבל שחטף את משפחתו) אלה בסיומו של המצב הבלתי פתור שהתרחש קודם לכן.

 

 

 לסיכום:

הגשתי לכם פה את הבסיס של הבסיס לכתיבת תסריט עם הרכיבים החשובים.

יש כמובן דרכים רבות לכתוב תסריט, יש מי שיכתוב תסריט לינארי עם התחלה אמצע וסוף ברורים, יש מי שיזרע שאלות בלתי פתורות לאורך הסרט ויסגור את המעגל בסופו, יש מי שיכתוב תסריט לינארי ובמספריים (מטאפוריות) יגזור אותו וידביק מחדש בסדר שאינו לינארי ("ספרות זולה" של טרנטינו דוגמה טובה לכך). יש סרטים עם סוף סגור וברור ויש סרטים עם סוף פתוח. ואם דיברנו על סוף פתוח, אז זה זמן טוב לסיים את המאמר ב"ראש פתוח", שמרו על ראש פתוח ותנו לדמיון לקחת אתכם למחוזות חדשים.

מאחל לכם בהצלחה בכתיבת התסריט שלכם (וכמו שאיחלתי לכם בתחילת המאמר) בתקווה שיום אחד התסריט שלכם יפגוש את המסך הגדול.

אשמח לשאלות ותגובות.

שלכם שי. 

 

כתיבת תגובה