איך נכוון את האור במצלמה נכון?

במאמר זה אדבר על מצלמות שניתן לכוון בהן את האור באופן ידני ולא במצלמות אוטומטיות או סמארטפונים.

הבסיס לכיוון האור (או לחשיפה נכונה) נשען על שלוש פונקציות שקיימות בכל מצלמה:

1 – צמצם

2 – מהירות תריס

3 – רגישות החיישן לאור (ISO)

שלושת האלמנטים הנ"ל יכולים להביא לנו את אותה כמות האור הדרושה לתמונה, ובכל זאת לכל אחד מהם יש מאפיינים שונים שחשוב לדעת.

הצמצם  (Aperture):

הצמצם הוא בעצם חלון עגול או משושה שניתן לכוון את גודלו לפני הצילום.  ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר, יכנס יותר אור למצלמה והתמונה תצא בהירה יותר. בזמן הצילום הצמצם אינו זז, הוא סטטי לחלוטין.

הגודל או "מפתח" הצמצם מיוצג על ידי מספרים שנקראים F-stop

ערכי צמצם קלאסיים לדוגמה: 1.8 | 2 | 2.8 | 4 | 5.6 | 8 | 11 | 16 | 22.      ברוב המצלמות היום אפשר לקבוע גם ערכי ביניים. זה אמנם קצת מבלבל, אבל מספר קטן מייצג צמצם פתוח, ומספר גדול מייצג צמצם סגור.

לצמצם יש גם השפעה ישירה על עומק השדה, אבל מאחר וזה לא קשור לחשיפה ותאורה, אלא לחדות התמונה, לא אכנס לזה עכשיו. תוכלו לקרוא על זה במאמר נפרד שנקרא "מהו עומק שדה".

מהירות תריס (Shutter Speed):

גם את התריס ניתן לדמות לחלון שמכניס אור למצלמה, אבל בניגוד לצמצם שניתן לפתוח אותו לגדלים שונים ואינו זז בזמן הצילום, את התריס לא ניתן לפתוח לגדלים שונים והוא נפתח ונסגר לזמן מוגבל שנקבע לו על ידי הצלם או על ידי מד האור האוטומטי.

תריס סגור (מימין), תריס פתוח (משמאל)

כמובן שבצילום סטנדרטי אנחנו מדברים על מהירויות פתיחת תריס של שבריר שניה. מהירות התריס יכולה לנוע בין 1/8000 של שניה ועד 30 שניות חשיפה. ככל שהתריס מהיר יותר, החיישן נחשף לפרק זמן קצר יותר של אור ולכן התמונה תהיה יותר כהה. ככל שהתריס איטי יותר החיישן נחשף לפרק זמן ארוך יותר ולכן התמונה תהיה יותר בהירה. הערכים הקלאסיים של מהירות התריס קופצים בכפולות של 2, לדוגמה: 1/800 | 1/400 | 1/200 | 1/100 ועוד. מלבד הערכים הקלאסיים, ברוב המצלמות היום אפשר לקבוע ערכי ביניים כדי לדייק את כמות האור לחשיפה הנכונה. מלבד השליטה בכמות האור, התריס גם משפיע על הקפאה ומריחה של אלמנטים בתמונה שנמצאים בתנועה. ככל שהתריס יהיה מהיר יותר, יותר אלמנטים בתמונה יראו "קפואים" או סטטיים. ככל שמהירות התריס תהיה איטית יותר – אלמנטים בתמונה שנעים יראו מרוחים יותר. לדוגמה: צילומי ספורט שמן הסתם יש בהם תנועה, נשתדל לצלם במהירויות תריס גבוהות בכדי שהדמויות לא ימרחו לנו בתמונה. לעומת זאת, אם נצלם נוף סטטי נוכל להשתמש במהירויות נמוכות.

רגישות החיישן:

רגישות החיישן לאור נמדדת ב-"איזו" (ISO) במצלמות סטילס/DSLR, וב-"גיין" (GAIN) במצלמות וידאו.

לעומת שני האלמנטים הקודמים (הצמצם והתריס) שהשפיעו על האור שבתמונה בצורה אופטית, החיישן מגביר או מחליש את האור באופן דיגיטלי (חשמלי), ולכן פחות מומלץ להשתמש בו אם אין הכרח בכך. אם רציתם לצלם תמונה חשובה במקום חשוך, רק אחרי שפתחתם את הצמצם למקסימום והורדתם את מהירות התריס למינימום, רק אז תעלו את האיזו. תמונות שצולמו עם איזו גבוה הן "גרעיניות" מאוד כלומר עם "רעש" אלקטרוני בולט.

מניתי את שלושת הגורמים העיקריים במצלמה המשפיעים על החשיפה לאור, אבל יש גורמים נוספים כמו עדשות גדולות שבולעות חלק מהאור, מצלמות בעלות רגישות שונה לאור, ועוד…

מהי חשיפה נכונה?

אם כן, איך נדע מהי החשיפה הנכונה ביותר לתמונה שלנו?!

איך נמנע חשיפת חסר  (Under Exposure) או מחשיפת יתר, מה שאנחנו קוראים "שרוף" (Over Exposure)?

צריך להבין שמד האור של המצלמה תמיד מחפש את האור הממוצע, שהוא האפור הניטרלי במרכז הסקלה בין השחור ללבן.

כדי למדוד את האור בצורה מיטבית רצוי להתקרב לאובייקט המרכזי אותו נרצה לצלם (לפנים של מי שנרצה לצלם, למשל) ולא נסתפק במדידת אור כללית מרחוק.

בבואנו לצלם תמונות, לא אחת אנחנו נתקלים בבעיות ודילמות שונות בנושא החשיפה.

בואו נלך ישר לדוגמה מהשטח:

אם תרצו לצלם דמות ששוכבת על ערסל ומאחוריה חוף ים צבעוני ופסטורלי, אבל הדמות נמצאת בצל בעוד שהנוף היפה נמצא בשמש בוהקת. אם תכוונו את האור לפי הדמות, היא תופיע בתמונה בתאורה הנכונה לה, אבל איך יראה הנוף הצבעוני ? בהיר מאוד או בשפת הצלמים "שרוף" לפעמים עד כדי צבע לבן. ואם נכוון את האור לפי הנוף הצבעוני, נקבל כמובן נוף יפה אבל הדמות תהיה מאוד כהה  (Under Exposure).

אז איך נפתור את הבעיה ?

יש כמובן מספר אפשרויות שאף אחת מהן אינה אידאלית. זה גם תלוי בהפרש התאורה בין האור לצל. אם ההפרש הוא לא גדול במיוחד (יום מעונן למשל), נלך על האמצע, זה מה שמד-האור יגיד לנו (כפי שאמרתי לכם מד-האור תמיד מחפש את האור הממוצע). אבל לפעמים ההפרש הוא גדול ובלתי נסבל, אז מה עושים ?

בואו נבחן מספר פתרונות:

1 – נבקש מהדמות לצאת אל השמש. "אך", פגענו באוטנטיות ושיגענו את הדמות.

2 – נצלם עם פלאש שיאיר את הדמות וישווה את האור לרקע. פתרון לא רע.

3 – נצלם על חצובה פעמיים את אותה תמונה בדיוק. פעם אחת עם חשיפה נכונה לדמות ופעם שניה עם חשיפה נכונה לנוף וב"פוטושופ" נחבר את שניהם.

לסיכום: כפי שהבנתם, בדרך למציאת החשיפה הנכונה אנחנו נתקלים בלא מעט דילמות ובעיות. אחת הדרכים החדשות לפתור את הבעיה שהצגתי כאן  היא טכנולוגיה חדשנית שנקראת HDR. על כך תוכלו לקרוא במאמר הבא שלי: "מהו HDR?".

מקווה שתרמתי לכם משהו במאמר זה.
פתוח לשאלות ותגובות.